<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' קידושין פ"ה</h1>
<h2>דף ו.</h2>
כל שאינו יודע בטיב גטין וקדושין לא יהא לו עסק עמהם. פרש"י, לעשות הוראות פן יתיר הערוה. וק"ל כמו כן נמי כל איסור תורה אם לא ידע ההוראות לא יהא לו עסק עמהם. לכן נ"ל פי' רבינו עזריאל, לא יהא לו עסק עמהם, לדבר עם הנשים, פן תהיה מקדשת או מגורשת ולא ידע.
<h2>דף יג.</h2>
כל שאינו יודע בטיב גטין וקדושין לא יהא לו עסק עמהם. פרש"י, לעשות הוראות פן יתיר הערוה. וק"ל כמו כן נמי כל איסור תורה אם לא ידע ההוראות לא יהא לו עסק עמהם. לכן נ"ל פי' רבינו עזריאל, לא יהא לו עסק עמהם, לדבר עם הנשים, פן תהיה מקדשת או מגורשת ולא ידע.
<h2>דף נ.</h2>
אומר לשליח, קדש לי אשה, ומת שליח וספק מי קדש, חזקת שליח עושה שליחותו ואסור בכל אשה שיש לה ערוה קרובה, כגון אשה שיש לה בת או אם או אחות, שמא שליח קדש קרובתה לו, ומותר באחרת. וגם באשה שיש לה קרובה שהיתה אשת איש בשעה שעשה השליח, אע"פ שנתגרשה קודם שמת השליח, דמסתמא אין אדם עושה שליח לקדש אשת איש.
<h2>דף נ:</h2>
במקום שמנהג שלא לשלוח סבלונות (לנושה) [לארוסה] עד שתתארס והעידו עדים שראו הסבלונות צריכה גט מספק, שמא נתקדשה, אע"פ שרוב העיר אין משלחין אלא קודם אירוסין. מקום שמנהג לשלוח קודם וראו הסבלונות אין חוששין לה. יש לה שטר כתבתה ומנהג מקומה לקדש ולכתוב אחרי כן, חוששין לה, אע"פ שאין שם סופר אין אומרים, מפני סופר שמצא הקדים וכתב. ואם דרך כל אנשי המקום שכותבין קודם קדושין, אין חוששין.
<h2>דף נא:</h2>
קדש שתי נשים שאסורין בבת אחת, כאשה ובתה או שתי אחיות, ואפילו קדש נשים רבות ואמר, כלכן מקודשות לי, ובהן שתי אחיות אין אפילו אחת מקדשת. אמר, הראויה מכם לביאה מקדשת לי, כלן מקודשות חוץ מהערוה. אמר לשתי אחיות, אחת מכם מקדשת לי ונתן לה[ן] פרוטה או קבלתה על יד חברתה, [וכן ה]אומר לאב, אחת מבנותייך מקדשת לי, וקבל האב קדושיה, כלן צריכות גט ואסור לבא על אחת מהן.
מי שיש לו בת קטנה או נערה שהיא ברשותו ובת בוגרת ונתנה לו הבוגרת רשות ל(ה)קד(י)שה וקדש בתו סתם, אין בוגרת מקודשת עד שיפרש, בתי הבוגרת שעשתה אותי שליח, אבל אחותה מקודשת.
מי שיש לו בנות משתי נשים והן ברשותו, וקדש אחד אחת מהן ובשעת קדושין אמר לבעל, קדשתי לך בתי הגדולה, אע"פ שיש לומר גדולה שבקטנות או קטנה שבגדולות שהיא גדולה שבקטנות, מ"מ כלן מותרות חוץ מגדולה שבגדולות שהיא לבדה מקדשת לו. וכן אם קדש בתו הקטנה, אע"פ שיש לומר קטנה שבגדולות או גדולה שבקטנות שהיא קטנה מקטנה שבגדולות, מ"מ מותרות חוץ מקטנה שבקטנות שהיא מקדשת. ואומר ר"ת דמי ששידך בתו אחת כשקדש קדש סתם מסתמא השדוכה קדש אף במקום שאין תקנה, כי שארית ישראל לא יעשו עולה. והשיב הש"ר, שמי שקבל חרם תקנת קהלות לישא אשה והעביר האחד הזמן שניהם אסורין ולא הרויח מי שלא עיכב רק התשומת יד ואם פרשו שהמעכב יאסר אין לאחר תנאי כלום ובין כך ובין כך אפילו נשא האחד באיסור שכנגדו פטור ומותר. וראיתי שהצריכו גט לנושא באיסור. ואם האחד הלך לא ידענו אנה מתירין הבחורה במאה איש וכן השיב הש"ר על נכדת רבינו עזריאל.
<h2>דף נב.</h2>
מי שיש לו חמשה בנים ועשוהו שליח לקדש להם אשה והלך לאיש שיש לו חמש בנות ואמר, אחת מבנותיך מקדשת לאחד מבני, וקבל האב קדושין, כל אחת צריכה חמשה גטין מכל האחין, כיון שנתנו רשות לאב לקדש להן. [מת אחד מהם כל] אחת מהן [צריכה ארבעה גיטין] וחליצה מאחד מהן.
<h2>דף נח:</h2>
המשלח איש לקדש לו אשה ושליח קדשה לעצמו, אע"פ שנקרא רשע כל העושה כך אפילו במקח וממכר, מקדשת לשליח. שליח אומר, לעצמי קדשתיה, ואשה אומרת, למשלחך נתקדשתי, אם לא [עשה] השליח בעדים שליח אסור בקרובתיה והיא מותרת בקרוביו ואסורה בקרובי משלח ומשלח מותר בקרובותיה. הוחזק השליח בעדים [מקודשת לראשון, אמרה, איני יודעת למי נתקדשתי אם לשולח או לשלוחו, אם לא הוחזק השליח בעדים] מקדשת לשני. הוחזק שלוחו, נותנין גט, אם רצו אחד נותן גט ואחד כונס.
<h2>דף נט:</h2>
המשלח שחזר בו וכן אשה שחזרה בשליחות קבלת קדושיה, וספק אם החזרה קודם קדושין או אחר, מקדשת מספק.
<h2>דף סג:</h2>
האב נאמן לומר על בתו קודם שתבגר שמקדשת ואוסרה על הכל. אמר, איני יודע למי קדשתיה, אסורה על הכל עד שידע למי קדש, ונאמן על מי שיאמר (דהצריכה) [להצריכה] גט ממנו אפילו נודע (מי) [מ]שבגרה. בא אחד ואמר, אני קדשתיה, נאמן וכונסה בלא קדושין אחרים. ואם לאחר שכנסה אמר אחד, אני קדשתיה, אינו נאמן לאוסרה על בעלה. ואם בא[ו] כאחד קודם שכנסה שניהם נותנין גט. ואם רצו אחד כונס ואחד נותן גט תחלה. אשה שאמרה, איני יודעת למי נתקדשתי, בא אחד ואמר קדשתיך (כונס בלא קדושין אחרים ואם משכנסה בא אחד ואמר קדשתיה) נאמן ליתן גט ותהיה מותרת לכל אדם, חוץ ממנו, ואינו נאמן לכנוס, שמא יצרו תקפו ותרגיל לו כדי להתירה (ואם קודם שכנסה אחד אומר קדשתיך שניהם נותנין גט ואם רצו אחד נותן גט וזה כונס).
<h2>דף סד:</h2>
מי שיש לו בת קטנה או נערה שהיא ברשותו ובת בוגרת ונתנה לו הבוגרת רשות ל(ה)קד(י)שה וקדש בתו סתם, אין בוגרת מקודשת עד שיפרש, בתי הבוגרת שעשתה אותי שליח, אבל אחותה מקודשת.
מי שיש לו בנות משתי נשים והן ברשותו, וקדש אחד אחת מהן ובשעת קדושין אמר לבעל, קדשתי לך בתי הגדולה, אע"פ שיש לומר גדולה שבקטנות או קטנה שבגדולות שהיא גדולה שבקטנות, מ"מ כלן מותרות חוץ מגדולה שבגדולות שהיא לבדה מקדשת לו. וכן אם קדש בתו הקטנה, אע"פ שיש לומר קטנה שבגדולות או גדולה שבקטנות שהיא קטנה מקטנה שבגדולות, מ"מ מותרות חוץ מקטנה שבקטנות שהיא מקדשת. ואומר ר"ת דמי ששידך בתו אחת כשקדש קדש סתם מסתמא השדוכה קדש אף במקום שאין תקנה, כי שארית ישראל לא יעשו עולה. והשיב הש"ר, שמי שקבל חרם תקנת קהלות לישא אשה והעביר האחד הזמן שניהם אסורין ולא הרויח מי שלא עיכב רק התשומת יד ואם פרשו שהמעכב יאסר אין לאחר תנאי כלום ובין כך ובין כך אפילו נשא האחד באיסור שכנגדו פטור ומותר. וראיתי שהצריכו גט לנושא באיסור. ואם האחד הלך לא ידענו אנה מתירין הבחורה במאה איש וכן השיב הש"ר על נכדת רבינו עזריאל.
<h2>דף סה.</h2>
האומר, קדשתיך, ואומרת, לא קדשתני, הוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו. קדשתני, והוא אומר, לא קדשתיך, מותר בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו. ומבקשין ממנו שיכתוב לה גט להתירה. נתן גט מעצמו כופין אותו ליתן כתבה. קדשתיך, והיא אומרת, לא קדשת אלא בתי, הוא אסור בקרובות הגדולה וגדולה מתרת בקרוביו. ומותר בקרובות הבת והבת מותרת בקרוביו. קדשתי בתך, לא קדשת כי אם אותי, אסור בקרובת הבת והאם אסורה בקרוביו. וכל טענות אלו באומרים, הקדושין היו בפני עדים והלכו למדינת הים, דאלו מודים שהקדושין בלא עדים אין כאן קדושין.
<h2>דף סה:</h2>
אמר אחד, מקדשת, ואומרת, לא נתקדשתי [הרי זו מותרת. אחד אומר, מקודשת, ואחד אומר, אינה מקודשת, לא תנשא. ואם נשאת לא תצא, שהרי היא אומרת לא נתקדשתי]. אמרה, נתקדשתי, ולאחר זמן קדשה עצמה ולא נתנה אמתלא לדבריה, או נתנה ואין בו ממש, אסורה וקדושי שני ספק, ונותן לה גט ואסורה עליו ועל כל אדם עד שיבא ארוסה. נתנה אמתלא ואמרה, מפני כך וכך אמרתי (שנתקדשה) [שנתקדשתי] וראינו(ה) בדבריה ממש, מותרת לשני. אשה אמרה, אשת איש אני, וחזרה ואמרה, פנויה אני, נתנה אמתלא לדבריה, נאמנת אם יש בדבריה ממש.
<h2>דף סו:</h2>
המקדש הערוה לא כלום, חוץ מהנדה שמקדשת לגמרי ואין ראוי לעשות כן. המקדש אסורי לאוין ועשה קדושין גמורין, חוץ מיבמה שנתקדשה לזר שהיא ספק מקדשת, שספק אם קדושין תופסין בה או לאו. ואע"פ שאסור לכונסן מגרשן בגט. ואבאר בהלכות עריות מה אסורי לאוין ומה אסורי ערוה.
המקדש גויה או שפחה או גוי ועבד שקדשו בת ישראל אין זו קדושין, אך הן כקודם קדושין. ישראל משומד שקדש (שפחה) אע"פ שעובד ע"ז ברצונו, קדושין גמורין [וצריכה ממנו גט. והמקדש חציה שפחה וחציה בת חורין אינה מקודשת גמורה] עד שתשתחרר, וכיון שנשתחררה גמרה קדושיה כקדושי קטנה שגדלה ואין צריך לקדשה קדושין אחרים. קדשה אחר אחר שנשתחררה ספק קדושין לשניהם. חציה שפחה וחציה בת חורין שקדשה עבד עברי, וחציו עבד [וחציו] בן חורין שקדש בת חורין ספק קדושין.
<h2>דף עט.</h2>
המשלח שליח לקדש לו אשה והלך השליח, והמשלח קדש בנתים אמה או בתה או אחותה ואין ידוע מי קדש ראשון, שתיהן צריכות גט ואסורות עליו. או אשה שעשתה שליח קבלת קדושיה מפלוני והלכה ונתקדשה לאחר, שניהם נותנין גט (והיא אסורה לשניהם). אם רצו אחד נותן גט ואחד כונס. במה דברים אמורים ברחוקים, אבל אם קדשה שליח לאב וקדשה עצמה לבן או לאח נותנין גט ואסורה על שניהם.
המשלח שחזר בו וכן אשה שחזרה בשליחות קבלת קדושיה, וספק אם החזרה קודם קדושין או אחר, מקדשת מספק.
